לא נוסו על בעלי חיים – מהם מותגי קוסמטיקה ״כשרים״?

בעבר הלא רחוק, מציאת מוצרי קוסמטיקה אשר לא נוסו על בעלי חיים הייתה משימה מאתגרת. אולם בעשור האחרון, הרבה הודות לרשתות החברתיות, התחוללה פריחה של ממש בשוק האיפור והביוטי בכלל. המיוחד והמשמח הוא, שרבים מהם, והמעולים שבהם, אינם מנסים את מוצריהם על בעלי חיים. היום הרבה יותר קל מבעבר לבנות ערכת איפור שכולה מוצרים נטולי אכזריות. עכשיו זה כבר לא אתגר למצוא שמפו ומרכך טובים לשיער שלא נוסו על בעלי חיים. היום גם הרבה יותר קל למצוא אייליינר חזק ואיכותי שלא נדחף לעין של ארנב מסכן.

יחד עם זאת, עד היום אין הסכמה באשר לאיזה מותגים להכניס תחת ההגדרה ״נטולי אכזריות״. בעולם הביוטי קיים ויכוח לגבי עד כמה ״כשר״ צריך להיות מותג בשביל להיכנס לרשימה הירוקה. בפוסט הזה אני אנסה להסביר את הויכוח, מה טוען כל צד, ואיפה אני עומדת. אם את משתמשת בקוסמטיקה נטולת אכזריות, או שוקלת לעשות מעבר כזה, הפוסט הזה הוא בשבילך!

Cruelty Free – הסטטוס מסביב לעולם

באיחוד האירופי, וגם בישראל, עברו חוקים האוסרים על ניסויים בבעלי חיים למטרות קוסמטיקה. זה אומר שמוצרים המיוצרים במדינות האיחוד, וגם בארץ, חייבים להיות נטולי אכזריות. זה גם אומר שאסור לייבא למדינות האיחוד ולישראל מוצרים שנוסו על בעלי חיים. אולם עד היום, ועד כמה שידוע לי, הנושא לא נאכף בארץ בצורה מספקת.

בארצות הברית, נכון להיום, אין חוק שאוסר לחלוטין ניסויים בבעלי חיים לצורך קוסמטיקה. מצד שני גם אין דרישה לניסויים כאלה, כך שבעצם חברות המוכרות את מוצריהן בארה״ב ומעבר לים, לא מחוייבות לבצע ניסויים בבעלי חיים, ורבות מהן יעדיפו להשאר נטולות אכזריות. 

הבעיה המרכזית, ככל שזה נוגע לניסויים בבעלי חיים, טמונה במדיניות הסינית לגבי מוצרי קוסמטיקה מיובאים. נכון להיום, סין עדיין מחייבת ניסוי של כל מוצר קוסמטי שמיובא לשטחה על בעלי חיים. בשנים האחרונות סין אמנם מתקדמת לעבר שימוש במתודות ניסוייות שלא מצריכות שימוש בבע״ח, אך זה עדיין לא קורה ממש.

מכאן, שכל חברת קוסמטיקה המבקשת למכור בסין, אוטומטית עוברות לרשימה השחורה. כן כן, גם חברות אמריקאיות, אירופאיות וישראליות, שלא מבצעות ניסויים כאלה בעצמן בשטחן או מטעמן. חברות כאלה עשויות לאבד את ״כשרותן״ רק מפני שהן מוכרות בסין.

אז מדוע חברות קוסמטיקה מתעקשות לייצא לסין?

פשוט מאד – השוק הסיני הוא עצום! לחברות רבות שמבקשות לגדול ולהרוויח ערימות של כסף קשה לעמוד בפיתוי – מיליארד וחצי לקוחות פוטנציאלים! חברות רבות וגדולות מעדיפות להעלים עין, ולהחדיר את מוצריהן לשוק המחייב ניסויים אכזריים, ומאד מיותרים. בין חברות אלה נמצאות לוריאל, לנקום, מאק, קליניק, YSL, קלרינס ועוד רבות אחרות.

מותגים אשר לא נוסו על בעלי חיים – הויכוח

כפי שציינתי למעלה, ישנם מותגים רבים שיש לגביהם ויכוח באשר לאיזו קבוצה לשייך אותם:

הויכוח הוא בעצם סביב מותגים אשר בפועל אינם מנסים את מוצריהם על בעלי חיים. הם אינם נמכרים בסין, וחלקם אף נחשבים לטבעוניים. הבעיה טמונה בעובדה שמותגים אלה נרכשו בשלב מסוים על ידי חברת ענק, קונצרן אם תרצו. דוגמא אחת למותגים כאלה, הם NYX ואורבן דקיי שנקנו על ידי לוריאל. דוגמא נוספת הן סמאשבוקס וטו פייסד שנקנו על ידי אסתי לאודר. תאגידי לוריאל ואסתי לאודר כן מוכרים מותגים שונים בסין, ולכן הם אחראיים על ניסויים בבע״ח. כאן נשאלת השאלה:

האם ניתן לתמוך במותג שלא מנסה על בעלי חיים, למרות שחברת האם שלו כן פועלת בסין ואחראית על ניסויים בבעלי חיים?

מצד אחד ניתן לטעון, שרכישה ממותגים כאלה, כדוגמת NYX ואורבן דקיי, משלשלת כסף לקונצרן. אבל מצד שני אפשר גם לומר שרכישה ממותגים כאלה, והסתייגות ממותגים כמו מאק וקליניק, למשל, מביעה תמיכה באג׳נדה נטולת האכזריות. כך אם התאגידים יבחינו שהמותגים שלא מנסים זוכים לתמיכה גדולה יותר – אולי יתרחש שינוי. אולי כך יבינו שעדיף לוותר על הניסויים הנוראיים, או לכל הפחות, לקדם שיטות ניסוי אחרות. ואולי יפעלוי ביתר שאת למען קידום רגולציה מתקדמת וטובה יותר מול הסינים.

מותגים ללא אכזריות – איפה אני עומדת

אם אתן שואלות לדעתי, אז אני נוטה לתמוך בטענה השניה, המחמירה פחות. טענה זו מקובלת יותר בעולם, גם על ידי PETA ובלוגרים מובילים בתחום מהעולם. אני מסכימה איתה מכמה סיבות:

ראשית אני חושבת, שכאשר קונצרן קונה מותג קוסמטיקה קטן, הוא מאפשר את החדרתו לכל העולם. כך קרה עם טארט, טו פייסד ואורבן דקיי שהיום נמכרים בכל אירופה והמזרח הרחוק. כך המותגים האלה גדלים וממשיכים לייצר עבורנו מוצרים חדשים ומהממים שבפועל – לא מנסים על בע״ח. 

בנוסף, באמצעות החדרת המותגים הללו לשווקים בעולם, יותר ויותר אנשים לומדים להכיר מותגים נטולי אכזריות. אנשים מבינים שמוצרי קוסמטיקה נטולי אכזריות לא רק שהם לא פחות טובים, הם אפילו מתעלים באיכויותיהם על פני מוצרים שכן נוסו על בעלי חיים. בעקבות כך, אני מקווה, שהמותגים האלה, שלא מנסים, הם אלה שיגדלו ויתפסו נתח שוק גדול. זאת לעומת המותגים המנסים, שיפסידו לקוחות פוטנציאלים רבים, בגלל האג׳נדה המטופשת שלהם.

דוגמא טובה אולי שממחישה את הנקודה היא הסיפור של גרניה. גרניה הוא מותג ששייך לקונצרן לוריאל. במשך שנים המותג היה ברשימה השחורה (מוצריו נמכרו בסין), אף כי במותג חזרו והדגישו שהמוצרים לא מנוסים על בעלי חיים. בסופו של דבר, כנראה מישהו הבין שצעד חכם יהיה לצאת מסין לחלוטין, ולקבל את חותמת הכשרות. אני חושבת שאם המותג יעלה במכירות בעקבות המעבר, בלוריאל יראו כי טוב, ואולי ישכילו לעשות צעד דומה עם מותגים נוספים.

מה גם, שרבים מהמותגים נטולי האכזריות, עדיין ממשיכים לקדם רגולציות להפסקת הניסויים בבעלי חיים, וכמה שיותר יפעלו למען המטרה הזו- מה טוב. 

אבל למה שנכניס כסף לתאגידים שמנסים?

טענה רווחת אומרת שכאשר אנחנו קונות ממותג שנרכש על ידי תאגיד, אנחנו מכניסות כסף לאותו התאגיד, שבסופו של דבר משתמש בו לצורך ביצוע הניסויים בבעלי החיים.
זה הגיוני לחשוב ככה, אבל אני לא מסכימה שזהו הניתוח הנכון. תבינו, כדי לייצר מוצר כלשהו בעשרות ומאות אלפי חתיכות, צריך שתהיה לכך הצדקה. המוצר צריך להכניס מספיק כסף בזכות עצמו, ולכסות את עלויות המחקר, הפיתוח, הייצור והשיווק שלו. מעבר לכך – הוא צריך גם להכניס רווחים לחברה המייצרת. מוצר שאינו מכסה את השקעה בו – אין הצדקה לקיומו והוא יירד מהמדפים. בסופו של יום, תאגיד מסתכל ובוחן את המותגים שברשותו – איזה מבצע טוב יותר ואיזה פחות. מותג שלא מצדיק את ההשקעה – בסופו של דבר יעלם.
לכן, לצורך העניין, כשלוריאל מפתחים שמפו חדש, הם לא יקחו כסף שהם הרוויחו ממכירת מוצרים של אורבן דקיי על מנת לממן את הניסויים על השמפו. את ההשקעה סביר שיקחו ״מקופת המותג לוריאל״. הם יקחו בחשבון את הרווחים הצפויים מהשמפו, וזה מה שצריך לממן את הניסויים באותו המוצר. עלות הניסוי על המוצר כלולה בחישובי עלויות ההשקעה בו.  אם המותג לוריאל לא מסוגל לכסות את ההוצאות על ניסוי המוצרים שלו בעצמו וזקוק ל״הלוואה״ ממותג קטן יותר – אז מה ההצדקה לקיומו בשוק בכלל? אתן מבינות לאן אני הולכת עם זה?

אתן כמובן לא חייבות להסכים איתי. אני פשוט חושבת שהחרמת כל המותגים שנמכרו לקונצרנים, אבל שעדיין לא מנסים את מוצריהם על בעלי חיים, ואף מבטיחים שגם לא ינסו את מוצריהם בעתיד, היא מוטעית, ומשאירה מקום לשוק קטן ומצומצם שיהיה לו קשה מאד לגדול, להתפתח, ולהפיץ את הבשורה בכל העולם (ואף לשכנע את הסינים לעבור למתודות ניסוי אחרות).

מותגי קוסמטיקה שלא מנסים על בעלי חיים – מידע נוסף

כאן וכאן תמצאו רשימות מסודרות של רוב חברות הקוסמטיקה הקיימות בשוק. הן מחולקת למנסות וללא מנסות. (הקישורים מפנים לאתר של PETA – ארגון הפועל למען זכויות בעלי החיים, ולאתר של Cruelty Free Kitty – בלוגרית חזקה בתחום, שהבלוג שלה מספק מקור לידע עצום בנוגע למותגים שמנסים ולא מנסים). 

אם אתן רוצות חוות דעת נוספת, להרחיב קצת יותר אופקים, ולשמוע קצת יותר על הדילמה הזו שסיפרתי לכן כאן עליה, אני ממליצה לכן בחום לצפות בסרטון הזה של הודיה שרון, שוודאי מוכרת לרבות מכן כ-Ho-Diva, שעשתה ועושה המון על מנת לקדם את האג׳נדה לצריכה מוצרי קוסמטיקה נטולי אכזריות.

אני מקווה שהפוסט היה לכן מועיל ועשה סדר בראש! אם אתן מחפשות מותגי איפור מומלצים – נטולי אכזריות ושכדאי לאמץ – קראו את הפוסט המצורף: